"נראות": תערוכת דיוקנאות של נשים המתמודדות עם אנדומטריוזיס

עד גיל 42 לא הכרתי את המילה אנדומטריוזיס. כשאובחנתי, ולמזלי זה קרה יחסית מהר, גיליתי מציאות שלא ידעתי שקיימת: אחת מכל עשר נשים מתמודדת עם המחלה, ובישראל עוברות בממוצע 11 שנים עד שמגיעה אבחנה.

11 שנים של כאב שלא רואים מבחוץ.

​

מתוך המפגש הזה נולדה "נראות", תערוכת דיוקנאות ענק של עשר נשים שהסכימו לתת לי

להציץ אל הכאב שלהן.

את התערוכה הפקתי יחד עם עמותת אנדומטריוזיס ישראל, והיא הוצגה לאורך כל חודש יולי 2026 בגלריית החלונות בקניון עזריאלי תל אביב.​​​

​

שתי שכבות בכל דיוקן
כל צילום בתערוכה בנוי משתי שכבות. הראשונה היא האישה כפי שהיא נראית ביום-יום. השנייה היא שכבה שקופה שמראה את מה שמתחולל בפנים, את מה שאיש לא רואה. ליד כל דיוקן הוצב קוד QR, שדרכו אפשר היה להאזין לסיפור של האישה המצולמת.

הפרויקט הזה היה כל עולמי במשך חודשים. רציתי שכל אישה שחווה את הכאבים האלה תדע שיש להם שם, שהיא לא מדמיינת ושהיא לא לבד, ושיש דרכים להקל ולטפל. המטרה שלנו הייתה לקצר את השנים הארוכות עד האבחנה.

​

מה צילום יכול לעשות
בצילומי תדמית אני עוזרת לאנשים להראות מי הם. ב"נראות" השאלה הייתה הפוכה: איך מצלמים את מה שלא נראה. זה הזכיר לי שצילום טוב מתחיל בהקשבה, ושהרגע שבו מישהו מרשה לעצמו להיראות באמת הוא הרגע שבשבילו אני מצלמת.